קמפאניה - הרי געש ויינות גדולים

מקור שם המחוז הוא מלטינית ומשמעותו: "מישור".

הרומאים העניקו לו את השם: "Campania Felix", כלומר "קמפניה השמחה או: הפורה" ואכן, המחוז חייב את הצלחתו הרבה לאדמות הפוריות, אקלים מתון וטרואר מגוון. גידול הגפנים מושפע מעונה ממושכת השופעת אור שמש, קיצים חמים ויבשים, חורפים מתונים ואדמה וולקנית.

משבי הרוח המגיעים מהים התיכון (הים הטירני) ומהרי האפנינים, ממתנים את החום ותורמים לחומציות הפרי. כיום, המחוז הוא אחד הטרוארים האיטלקיים המעניינים ביותר ובעל שפע של זני ענבים מקומיים וייחודיים.
המחוז, הנמצא בדרום איטליה משתרע על שטח של 13,590 קמ"ר לאורך חופו של הים הטירני שאורכו 350 ק"מ. בירת המחוז היא העיר נאפולי.

המחוז גובל בארבעה מחוזות אחרים; Lazio מצפון-מערב, Molise מצפון, Apulia (ידועה כ - Puglia) בצפון-מזרח ו -Basilicata ממזרח ובים הטירני במערב. קמפאניה מפורסמת במפרציה (נאפולי, סלרנו ופוליקסטרו) וכן, בשלושה איים (Capri, Ischia ו Procida).

משק גידול הגפנים הופיע לפני כמאה מיליון שנים; כונה על ידי הלטינים vitis vinifera, מקורו בהר אררט בקווקז וכיום הוא נפוץ בכל מקום בזכות הארמנים, הבבלים האשורים, המצרים, החיתים, ישראל ולאחר מכן היוונים, האטרוסקים והרומאים.

הר אררט - ארמניה

בתחילתה של התקופה הרומית, התפשטה הגפן באזור קמפניה וקיימות עדויות כי גפני "Aminee", שהובאו על ידי גלי מתיישבים טסאליים (תסאליה - חבל היסטורי בצפון יוון), עובדו לראשונה באזור סלרנו ולאחר מכן על הגבעות הווזוביות.

הקשר בין הגפנים לאזור, מגובה גם בממצאים ארכיאולוגיים יקרי ערך המתעדים את האיכות המעולה של היינות המקומיים שנודעו בימי קדם כ "יינות הקיסרים".
ציורי הקיר על קירות הווילות הקדומות שנחשפו בחפירות פומפיי והרקולנום ומצבורי אמפורות, מציגים כיצד השתמר בזמנו היין במרתפים ואף תוייג, מתן עדות מוחשית למסורת "פולחן היין" בת אלפי השנים.

פומפיי - יין ופירות

יין פאלרנו העתיק, בזכות איכותו ותכונותיו המעולות, זכה למוניטין ולשבחים רבים על ידי סופרים ומשוררים רבים: מרזיאל, אווידיו, אורזיו, טיבולו, וארונה, קיקרו ווירגיליוס.

בימי הביניים "השתלטות" ו "חדירות ימיות" יצרו דיסאורינטציות באזורים הכפריים וכתוצאה מכך, חלה ירידה ניכרת בטיפוח הגפן; תחרות מוצרים מהמחוזות הרומיים הצפוניים תרמו ואף החמירו את המצב.

התחדשות התרבות החלה בזמנו עם התפשטות הנזירות ומנזריה הרבים והמפורסמים, התמשכה לאורך כל ימי הביניים והגעה לעודפי ייצור יין שרק לאחר מכן, הפלורנטינים והגנואים סייעו לייצא ולהפטר מהעודפים; אף על פי כן, האצולה הרומית שמרה על המקום הראשון בין צרכני היין הנלהבים של יינות קמפניה.

מורשת אמיתית זו של מסורות ותרבות נחשפה להכחדה כאשר בתחילת המאה ה -20, התפרצות חמורה של כנימת הפילוקסרה השמידה את רוב הכרמים.
למרבה המזל, הודות למאמצי היצרנים והמוסדות המקומיים המעורבים, הוחל בשיקום מגוון הזנים המקומיים, תהליך אשר נמשך עשרות שנים וכיום, ממשיכים להפיק מהם יינות טיפוסיים ובעלי ערך רב.

היֵינָנוּת האזורית מאופיינת כיום בגידול וטיפוח עושר זני עצום של גפנים עתיקות, בעלות ערך רב, שהן הבסיס ליֵינָנוּת המקומית הזוכה להערכה הולכת וגוברת בעולם.
בקמפניה קיימים למעשה למעלה מ - 100 זנים מקומיים: מספר שאין לו אח ורע בשטחי היין בעולם.
מקוריותם של היינות האזוריים, בעלי מאפיינים ארומטיים מאוד מוכרים, נובעת מהבחירה המכוונת של הייננים והמוסדות המקומיים במטרה להגן ולעודד גפנים מקומיים לאורך ציר הזמן.

בשני העשורים האחרונים, בעוד כל אזורי היין בעולם מיקדו את תשומת לבם בגפנים "בינלאומיים", יינני קמפניה המשיכו בנחישות להאמין בערכם ההיסטורי והאיכותי של הזנים המסורתיים של אזורם. 
קמפניה דחתה ובמקרים מסוימים אף אסרה נטיעת גפנים אלו והתמקדה בזנים מקומיים.
נוכחותם של הזנים: מרלו, שרדונה, קברנה סוביניון, סוביניון בלאן, סירה ופטי וורדו נשארה שולית בהחלט.

מלבד נוכחותם של גפנים היסטוריות בעלות עושר זנים נהדר, קמפניה מתאפיינת בריבוי של סביבות המתאימות לטיפוח הגפן, כל אחת בעלת משמעות מאוד ייחודית. 
בינהן ניתן להבחין באופן עקרוני במספר קבוצות: קבוצת אזורי החוף, קבוצה האזורים הוולקניים וקבוצת האזורים הפנימיים.

במשך מאות שנים, כל אזור בחר זני גפן משלו אשר לאורך זמן טופחו והותאמו באופן מושלם לגיאוגרפיה של המקומות והשתלבו בהרמוניה מלאה עם הסביבה והשטח.
כמה גפנים, כמו הטרסות האופייניות בחופי אמאלפי, סורנטו והאיים איסקיה, קאפרי ופרוצ'ידה - הותאמו לסביבת הים המלוחה והעניקו כמה מהיינות הלאומיים היוקרתיים ביותר.
גפנים אחרות הותאמו במקום זאת לקרקעות וולקניות העשירות באפר געשי.

באזורים הפנימיים, המאופיינים בחורפים קשים וגשומים ובעיקר בקרקעות חימר, בעלות השפעת הפעילות הוולקנית במשך מאות שנים, העניקו הגפנים של קמפאניה יינות בעלי אלגנטיות רבה.
בכרמי האזורים הפנימיים בולטים: 

• Greco  (המזוהה עם הזן העתיק: Aminea Gemina, ממנו נולד Greco di Tufo)
• Fiano (המזוהה עם הזן העתיק: Apiane, שממנו נגזר Fiano di Avellino)

שניהם אזורי DOCG מאז 2003. 

• La Falanghina אשר מעניק את שמו לאזור ה DOC הנפוץ ביותר "Falanghina del Sannio".

אך הריבון האמיתי של כרמי קמפניה הוא זן ה - Aglianico, גפן עתיקה הידועה בנוף הבינלאומי, אשר מענביה מפיקים יינות באיכות מעולה: 

• Taurasi, בפרובינציה של Avellino, הראשון בין יינות ה -  DOCG של דרום איטליה. 
• Aglianico del Taburno, האחרון בין יינות ה - DOCG; את Falerno del Massico, שמקורו עתיק מאוד.
• Galluccio (ג'לוצ'יו), במחוז Caserta; וסוגים אחרים של DOC Sannio, ואת Cilento בפרובינציה של Salerno.

למעט חריגים מוגדרים היטב, היינות הטובים ביותר של האזור היו תמיד מופקים מענבים מקומיים.
זה אחד הגורמים העיקריים המבדילים את המחוז: היינות במובנים רבים בעלי אופי ייחודי, אינם מזוהים עם מודלים סטנדרטיים ולא בקלות ניתן לשכפלם, מעוררים עניין הולך וגדל בין חובבי יין סקרנים והנלהבים להפתח להכרת יינות שונים.

כמובן, קיים גם הצד השני של המטבע: אין זה קל כלל וכלל להתמצא בנוף ומגוון כה רחב של שמות, אזורים, ביטויים אורגנולפטיים. על כן, נדרש ידע מסוים אותו יש ללמוד ולשנן.