Aglianico: סיפורו של שם

נקודת המוצא של המאמר היא עובדה:
אין כמעט דבר דפוס שאינו מערער על כך ש Aglianico (אלייניקו) הוא ממוצא יווני ושאינו מטיל ספק במשוואה: Aglianico = Ellenico.

מיתוס זה נותץ לאחרונה במספר חזיתות:

• בלשנים קבעו כי לא ניתן לייחס את מוצא המילה Aglianico ל Elenico או Hellenico.
• בכתבהם של פליני הזקן ושל סופרים רומיים אחריםהתואר ששימש להצביע על מקור יווני היה Graecus ומעולם לא Hellenicus, משום ששם התואר הזה פשוט לא היה קיים בתקופה זו.
• הרעיון של ההלניזם והשימוש בתואר "הלני" נכנס לשימוש בצרפת רק בשנת 1580 בכדי לציין את שטח הממלכה או התרבות היוונית.
• גנטיקאים לא רואים שום קשר בין Aglianico לענבים שמוצאם יווני. הראיות הטובות ביותר מרמזות כי Aglianico הוא יליד דרום איטליה ולא ממש ידוע מאין קיבל הזן את שמו.
• Nico Manessis: (מומחה היין היווני ומחבר הספר: The Illustrated Greek Wine Book)
  "לאחרונה נקבע כי בכרמי יוון של היום לא קיים זן ידוע הדומה ל Aglianico."
• ניתוח ה- DNA תומך בתיאורית פרופיל הדנ"א של Aglianico אשר אינו דומה לזה של זני ענבים יווניים מודרניים, בעוד שהוא דומה לזה של Aglianicone (אלייאניקונה), זן שמוצאו מקמפאניה שעשוי להיות צאצא של Aglianico.

במילים אחרות, שמות התואר "greco/ellenico" משמשים בצורה רשלנית ושרירותית כתעודת הלידה של זני ענבים ויינות הקשורים לעולם העתיק, תוך נסיגה לעבר והחייאתה של תקופת הקולוניזציה היוונית של דרום איטליה, שהתקיימה מהמאה ה -8 לפנה"ס.

הטכנולוגיה המודרנית ומעל לכל, בדיקות גנטיות (דנ"א) של הזן מבטלות כל תאוריה מעורפלת על מקורותיו, מסורותיו וגווניו.
תאוריות אלו, מלאות מילים נרדפות ומקבילי שווא, לעתים קרובות מבולבלות ומסולפות על ידי מסך עשן שהיה אמור להעיד על האצילות, שכמעט תמיד נגזרת מיוון הקלאסית.

מדוע תמיד מיוון?

• מאז התקופה הרומית, היינות הטובים ביותר היו יינות יווניים, בניגוד ליינות לטיניים, פשוטים ומסחריים. היינות היווניים ומעולם לא הלניים, התקבלו מענבי בציר מאוחר מצומקים, יינות שהיום נחשבים לPassito, מתוקים ובעלי תכולת אלכוהול גבוהה בדומה לליקר או ליינות קינוח.
• לתרבות ההלניסטית הייתה השפעה מכרעת על התרבות הרומית, ודרכה על תרבות אירופה המערבית שהתבססה במידה רבה על התרבות הרומית. הרושם העז שהותירה תרבות זו על התרבות המערבית ניכר עד היום.
• היוונים סחרו בכל רחבי הים התיכון ביין וידע על גידול גפנים והפקת יין. ממצאים היסטוריים מהתקופות הקלאסיות, גפנים וכוסות יין המעטרים מטבעות יווניים מעידים על חשיבות היין לכלכלה היוונית העתיקה.

על אילו בסיסים היסטוריים-דוקומנטריים נשענות הטענות לגבי מוצאו היווני ומתי זה התחיל?

ראשית, היפותזה בת זמנינו הנחשבת להגיונית יותר

Attilio Scienza (אטילו שיאנצה), פרופסור ללימודי גידול כרמים וייננות בפקולטה לחקלאות של מילנו (viticoltura ed enologia), הציע כי Aglianico היא גפן אשר גָּדְלָה פרא בדרום איטליה ושימשה את אנשי המקום כבר בתקופת הברונזה.
היא התגלתה שם על ידי מתנחלים יוונים אשר העניקו לה את השם: eilanikos = εϊλάνικος (כלומר, גפן הצומחת בקרבת עצים) ומכאן הונצח הרעיון שמוצאה מיוון.

במהלך המאות החמש-עשרה והשש-עשרה, כבשו הספרדים מבית אראגון את מרכז ודרום איטליה ומשפחת המלוכה בורבון שלטה באזור מ 1504-1713.
Attilio Scienza סבור כי השם (2)Aglianico נובע מהמילה הספרדית llano (ייאנו) [המבוטאת "gli" (לי) באיטלקית] כלומר "מישור" וכן, מ vino de llanos (בספרדית: יין מן המישור) הנגזר מביות של גפני בר.
לפיכך, Aglianico מזכיר את שמו מהניב הישן A Glianica (אה ליאניקה) או La Glianica (לה ליאניקה).
סברה זו, נשמעת הגיונית לאור העובדה שמקור שם מחוז Campania נובע מלטינית ומשמעותו: "מישור".

תחילתה של מה שניתן לכנות "אי הבנה" או אי הבנה היסטורית

במהלך שנת 1558, Giambattista della Porta - המדען הנפוליטני הדגול, חקלאי וחוקר תורת היין (1535 – 1615) פרסם את ספרו הידוע ביותר בעל הכותר:
Magiae Naturalis (קסמי הטבע) - יצירה של מדע פופולרי.

רוב האמפלוגרפים(1) מסכימים שספרו של דלה פורטה היה המוקדם ביותר בהתייחסותו לזן הענבים Aglianico כאל Ellenico.

Giambattista della Porta העביר לפרנקפורט הדפס עבודה בשם Villae (על בתי הכפר, 1592) - אַלְמָנָךְ של חקלאות, גפנים ויין בקמפניה של מאה ה -16.
(עותק נדיר של Villae נמצא באוסף הספרים של - BBG Brooklyn Botanical Garden).

בספר ה - 12, הוא מעלה בפעם הראשונה השערה ומשוואה בין הענבים הקרויים "helvolae", עליו דיבר פליניוס הזקן, וענב לא מזוהה הקרוי "ellenica", בו יש להכיר כענב ה aglianica".
ההתייחסות מצויה בפרק על זני ענבים ויינות (עמוד 501):
“Ergo nostras hellanicas helvcolas [sic] antiquorum dicerem.”
(לכן, הייתי אומר כי ענבי ה helvolae הקדומים הם הענבים ההלניים שלנו).
באופן היפוטתי ההתייחסות היא לענב ה helvolae המוזכר ב Historia Naturalis
פסקה (14.29) - ספרו של פליני הזקן (23 - 79) בו הוא מתייחס לענבי ה helvola שגדלים בצל הר הווסוביוס.

29
Insignes iam colore inter purpureas nigrasque helvolae saepius variantes et ob id varianae a quibusdam appellatae. praefertur in iis nigrior; utraque alternis annis fertilis, sed melior vino, cum parcior.

מלטינית: הענבים הנקראים "helvolae", ידועים בצבעם המשתנה בין הצבע הסגול לבין הצבע השחור, מציגים גוונים שונים (variane) ומניבים מדי שנה יבולים שופעים. מבין הגוונים, עדיפים אלו הכהים מהם מופק היין הטוב ביותר כאשר הבציר מצומצם.

עד כה פליני הזקן, קשה מאוד למצוא בדבריו רמז ממנו ניתן להסיק ולהסכים ש "vitis hellenica" היתה או מזוהה עם הגפן aglianica! לא רק הוא, אלא שכמעט לאורך כל המאה ה - 19, מחברי מאמרים בנושאים חקלאיים חזרו וסיפרו שגפן הובאה לרומי על ידי היוונים או הפיניקים וכתבו ש Aglianico = Hellenico.
לכן, השערת דלה פורטה, תופסת מקום עד סוף המאה ה -18. בשנת 1904 ראתה אור בפריס האמפלוגרפיה המונומנטלית (Traité Général de Viticulture – Ampelographie) - בעריכת (Viala-Vermorel(3.

הפרק על האלייאניקו נכתב על ידי מאסטר תורת הגפן והיין Michele Carlucci מאוולינו, קמפניה - דמות מובילה בהיסטורית תרבות של יין וגפנים בקמפניה של המאה ה -8.
קרלוצ'י דחה את הרעיון של דלה פורטה כי זן Aglianica חייב להיות מזוהה עם זן ה elvola הנזכר בכתבי פליניוס.
אך גם הוא מקדם הצעה לא מקובלת באותה מידה המבוססת למעשה, על ניתוח שגוי לקטע אחר של פליניוס הזקן שנכתב במאה ה - 17 על ידי Camillo Pellegrino - משורר וסופר איטלקי (Capua, 1527 - 1603).
Carlocci טוען כי הגפן Aglianico שמקורה בגפן gaurani (על שם הר Gauro, היום Barbaro, הממוקם בין Pozzuoli ו Cuma).
אך בהבינו את הקושי להסביר את המעבר מתבנית תואר אחת לאחרת, קידם קרלוצ'י את ההשערה ש"בעבר" (אך הוא לא הסביר מתי) הגפן gaurano כונתה ellenico לזכר היוונים או ההלנים שייבאו אותה אולי בתקופת הקמתה של העיר Cuma.

אזכורים נוספים באותיות דפוס של המילה Aglianico

בשנת 1520, מסמך ארכיון מעיד כי Giulio Antonio Acquaviva d'Aragona, הרוזן של Conversano, היה בעלים של כרמים בהם נטועות גפנים בשם: Aglianiche (אלייניקה - צורת רבות של alianico) האמורים להיות ממוצא יווני ובאמצע המאה השש-עשרה להתייחסות ליינות Aglianico המופקים בקרבת Monte Somma (הר הגעש Somma).

בשנת 1596, Andrea Bacci מתייחס ליינות סביב נאפולי בספרו: De Naturali Vinorum Historia, בו מופיע אחד האזכורים הראשונים של השם Aglianico (יין Aglianico).

היפותזות נוספות פחות סבירות

מהיפותזה אחרת, עולה כי השם Aglianico עשוי להגיע מהמילה היוונית "aglianos", כלומר "יפה" או "בהיר", המרמז אולי שיינות Campania האחרים כגון: Lacrima ו Mangiaguerra היו כהים ממנו במידה רבה. עם זאת השם העתיק 'glianico' יכול להגיע גם מהמילה הספרדית 'llano' = מישור וכן, מ 'יין מן המישור' הנגזר מביות של גפני בר.

היפותזה נוספת אפילו פחות סבירה, מניחה כי השם Aglianico עשוי להגיע מהמילה האיטלקית Aleatico או: מ Lugliatico (התייחסות לענבים אשר מבשילים בחודש יולי [יולי Luglio באיטלקית]). אין זה הגיוני מאחר ו Aglianico הוא זן ענבים המבשיל מאוחר מאוד.

(1) אמפלוגרפיה (ἄμπελος, "גפן" + γράφος, "כתיבה") היא תחום בוטניקה העוסקת בזיהוי וסיווג של גפנים. באופן מסורתי הדבר נעשה על ידי השוואת הצורה והצבע של עלי גפן וגרגרי ענבים; לאחרונה מחקר הגפנים עבר מהפכה על ידי "טביעת אצבעות" של דנ"א.)

(2) באיטלקית, הסיומת ànico מורה על צוּרַת הַקטָנָה ונובעת מהמילה הלטינית anicus.
במקרה של aglianica / aglianico, הסיומת היא אינדיקציה להשתייכות במובן רחב יותר של ענבים ויין לאזור ייצור קבוע.
המילה "aglianico", אשר מצביעה על "יין מהמישור" מבדלת את היין הן מבחינת צבעו והן מבחינת התכונות האורגנולפטיות שלו, משפע יינות לטיניים אחרים שהופקו בתחומי המישורים של קמפניה ובכדי למשוך תשומת לב לסוג יין זה.

(3) בשנת ,1901 החלו Pierre Viala ו Victor Vermorel את עבודתם המונומנטלית של איסוף ידע על כל זני הענבים המשמשים לגידול גפנים על ידי האדם. השניים, בסיוע כ 70 עמיתים נוספים, עמלו כמעט עשר שנים עד לסיום העבודה בשנת 1910.
העבודה בשם "Traité Général de Viticulture - Ampelographie" פורסמה על ידי Masson et Cie, פריז והכילה 7 כרכים כבדים עם למעלה מ -3,000 עמודים ומידע על 24.000 זני ענבים.