סנגריה - ההיסטוריה ומקור השם

לסנגריה היסטוריה עשירה שעל מנת לגלות את מקורותיה, עלינו לחזור אלפי שנים אחורה.  
עשבי תיבול ותבלינים תמיד היו בעלי חשיבות רבה בהכנת משקאות אלכוהוליים. 
מאז ימי קדם הם נוספו ליינות, בירות ומשקאות אחרים כתמציות טעם, חומרים משמרים, חומרי צביעה וכן,  להכנת משקאות תרופתיים בגלל תכונותיהם המרפאות.
ניתוחים כימיים של תרכובות אורגניות שנספגו בכלי חרס מתחילת התרבות המצרית העתיקה המתקדמת, בערך 3150 לפנה"ס, מעידים על שילוב עשבי תיבול ושרפי עצים ביין. 

ידוע שגם היוונים והרומאים הקדומים השתמשו בתבלינים לתיבול יינותיהם.

במאה החמישית לפני הספירה, המציא היפוקרטס את ה - manicum Hippocrum (שרוול היפוקרטס) - שקית פילטר בצורת חרוט אשר שימשה לסינון מים. 
בהמצאה נעשה שימוש גם לסינון ולהפרדת נוזל היין מהתוספים השונים. 
על מנת לבצע את ההצללה ביעילות, רוב הכורמים העבירו את היינות דרך השקית לפחות 3 פעמים. השקיות נתלו זו מעל גבי זו, דרכן חילחל הנוזל אט אט כלפי מטה לכלי קיבול שהונח תחתן.
תהליך הסינון נטה לסלק מהנוזל כמות מסוימת של הפיגמנט, לכן על פי רוב,  כדי לשחזר את הצבע המקורי שלו, הוסף צבע אשר הופק מצמח המכונה לְשִׁישִׁית הַצַּבָּעִים (Chrozophora tinctoria).

המצאתו של היפוקרטס היא מקור השם הלטיני Hippocras  -  vīnum Hippocraticum המתייחס למשקה העשוי מיין המעורבב עם דבש ותבלינים, לרוב כולל קינמון, ואולי גם מחומם.
למעשה, זו הגרסה הקדומה לוורמוט המודרני והסנגריה היא אבולוציה של ההיפוקראס.

כפי שניתן לקרוא בכתביהם של פליניוס הזקן ואפיציוס, יין המתובל היה פופולרי באימפריה הרומית.
פליני הזקן, חוקר הטבע ואיש הצבא והצי הרומי, הוציא לאור בשנת 77 לספירה את האנציקלופדיה תולדות הטבע (בלטינית: Naturalis Historia) בספר ה 14, הוא כותב על יין ארומטי ומזכיר 3 קומפוזיציות שונות.
ניתן למצוא מתכון מעולה ליין מתובל גם בספר De Re Coquinaria (ספר I-I.1) של אפיציוס (Apicius) ואחד נוסף בו מוזכר יין מתובל עם דבש ששתו אנשים במהלך מסעותיהם. (ספר I-I.2). 
במאה ה 12 הוזכר כיין מתובל בשם "פימין" או "פימנט". (מילים שמקורן במילה - pigmentum הלטיני שמשמעותה גוון וגם ארומטי או מתובל). 

מקור השם סנגריה.

אם חשבתם שסנגריה, פאייה ותנומה אחרי הארוחה הם במקור ספרדיים, הגיע הרגע להפתיע מכיוון שמשקה המרענן המורכב מיין, מים, סוכר, הדרים או תוספות אחרות, כהגדרתו על ידי האקדמיה המלכותית הספרדית (RAE), הוא אנגלי.
הדעה הרווחת היא שמקורו של המשקה הוא בספרד אך האמת שונה.
הסנגריה הספרדית המוכרת לרובנו היא כנראה אבולוציה של משקה אחר בשם Sangaree אשר מקורו אנגלי. כך שהקוקטייל הספרדי בהגדרה, הגיע בדרך כלשהי מהצד השני של האוקיאנוס האטלנטי.
עובדה זו נחשפה בשנת 1987 בכנס תולדות השפה הספרדית (Congreso de Historia de la Lengua Española (Cáceres))) על ידי הפילולוג Francisco Marcos Álvarez. 
מדובר באזכורים המתייחסים למשקה שהוגש חם או קר שמקורו באיי הודו המערבית (הקריביים).
כדי לקבל מושג מהו Sangaree וממתי הוא משוטט בעולם, ידוע שבשנת 1694 על האי מרטיניק, ה Sangaree היה עשוי מיין מדירה, פורט או יין מהאיים הקנריים (לפעמים גם עם רום) מעורבב בצנצנת עם סוכר, מיץ לימון, מעט קינמון ואבקת ציפורן, הרבה אגוז מוסקט וקרום של לחם קלוי. 
המשקה פופולרי במושבות ברבדוס, איי בהאמה או וירג'יניה לאורך המאות ה -17 וה -18. 
על כך כתב הצרפתי Jean-Baptiste Labat  בספרו Nouveau voyage aux isles de l'Amérique(1722) (טיול חדש באיי אמריקה) שבדק את הרכבו של המשקה במסעו באנטילים הבריטיים והצהיר כי ברגע שהמשקה היה מסונן וקר, היה מאוד טעים כמרענן. 

בהתחשב בכך שסנגריה אינה נזכרת עד תחילת 1800, נראה סביר כי ה - Sangaree הגיע לספרד על ידי ימאים שחזרו מדרכי המסחר ליבשת אמריקה.
תוספת של מיץ תפוזים ופירות חתוכים התרחשה ככל הנראה באזור אנדלוסיה בדרום ספרד.
הסנגריה הספרדית הוחדרה לארה"ב בשלהי שנות ה 40 של המאה הקודמת על ידי מהגרים ואמריקאים ממוצא היספני ומסעדות ספרדיות.

סנגריה ערכה את הופעת הבכורה שלה בביתן הספרדי במהלך היריד העולמי שנערך בשנת 1964 בניו יורק וזכתה לפופולריות רבה.

מקור השם הוא מראשית 1800 ואחת התאוריות קובעות שהמשקה פשוט נקרא "סנגריה" מגיע מהמילה הספרדית sangre שמשמעותה הוא דם.
כמובן שמאחורי כל דבר חייב להיות סיפור, בסביבות 200 לפני הספירה, הרומאים לא הגיעו לספרד בשלווה אלא על מנת לשפוך דם. לאחר כיבושה של ספרד, נטעו בה הרומאים גפנים וכרמים החלו להתפשט על פני חצי האי האיברי. התושבים המקומיים, במסעם מאחרי משקה מרענן ורצון להנות מאלכוהול, יצרו פונץ' מיין אדום ופירות.
כיום, ניתן לקנות סנגריה מוכנה אך מומלץ להכין לבד על פי בחירה אישית של המרכיבים ובשלל אפשרויות.