אזור היין חרז - היסטוריה ותרבות א'

תרבויות מגוונות מאוד שחיו כאן לאורך כל המאות, הותירו מורשת היסטורית ותרבותית עשירה החיונית להבנת אופיים של האזור ושל היינות הייחודיים הללו, למרות שהיו בעלי סגנון שאינו קשור ליין בן זמננו.

אזור היין JEREZ - מחוז קאדיז, אנדלוסיה

הפצת הגפן

בעולם העתיק, נוסף להיותו מצרך סחר יקר לצריכה אישית, היין החל גם לקבל משמעות דתית ותרבותית. יין נחשב כמנחה מקובלת גם לאלים וגם למלכים, דבר שהגדיל את ערך הסחר שלו.
הפיניקים,שתרבותם היתה מהראשונות שהשפיעו משמעותית על תולדות היין, היו יורדי-ים שפיתחו תרבות סחר ימי, יסדו מושבות רבות של ערי מסחר ונמל ברחבי אגן הים התיכון ועסקו במסחר ימי פורה.
באמצעותן, הפיצו לא רק את הידע הרב שלהם בנושא גידול גפנים והפקת יינות, אלא גם תרמו להתפשטות של Vitis vinifera - זני ענבי יין עתיקים ובנוסף, באמצעות מגע וסחר הם הפיצו גם האלף-בית שלהם. 

אמפורה מטרקוטה עם כתובת פיניקית

הפיניקים: מייסדי תעשיית השרי

הגאוגרף היווני סְטְרָאבּוֹן (בערך משנת 64 לפנה"ס ועד 21 לספירה), כתב את "גיאוגרפיה", אחת היצירות הגאוגרפיות החשובות של העת העתיקה אשר שרד עד ימינו, בספר ג’, ניתן למצוא את האזכורים הראשונים של מסורת היין של אזור Marco de Jerez. 
סטראבון כותב שבערך 1100 שנה לפני לפנה"ס, הפניקים מהעיר צור בלבנון, הגיעו לאזור אנדאלוסיה בחצי האי האיברי, שם בנו את מושבותיהם וייסדו עיר בשם Gades, הידועה כיום בשם: Puerto de Cádiz. מספר קילומטרים משם הקימו עיר אחרת בשם Xera הידועה כיום בשם: Jerez de la Frontera.
בישוב האנדלוסי ששמו כיום Doña Blanca, הם הקימו את היקב הראשון שלהם הנחשב למקום הרשמי בו נעשו נעשו לראשונה יינות במערב אירופה. 

Dona Blanca

אתר לייצור יין מהמאה הרביעית לפני הספירה, היחיד בעידן זה שהתגלה במלואו והעתיק ביותר במערב אירופה.

תקופת השלטון הרומאי

אם הפיניקים ואנשי קַרְתָּגוֹ (מושבה פיניקית) השפיעו באופן ישיר על תרבות הייננות ההולכת ומתפתחת של הרומאים הקדומים,  אין ספק שנוכחותם של האחרונים בתחילת שנות ה - 20 לספירה בתקופת שלטון האימפריה הרומית, הניבה את התרומה הנכבדה ביותר.  הרומאים שינו את שמה של Doña Blanca ל Ceret וכינו את היין בשם: Vinium Cerentensis (יין קרתני). 
כמו כן, הם שכללו את טכניקות טיפוח הגפנים ושיטות הייצור כולל שימוש בחביות, בקבוקים פרימיטיביים וחידושים נוספים אחרים. 
היין זכה להערכה והצלחה לא רק ברומא, אלא גם באזורים אחרים ברחבי האימפריה המרוחקים מהמטרופולין כמו האיים הבריטיים, בהם התגלו אמפורות רומיות עם הכיתוב "Vinium Cerentensis" (לצורך זיהוי ותמחור, על אמפורות צויין שם הסחורה המתאימה).

תקופת שלטון האיסלם

תחילה בשנת 711 ובמקרה של Jerez היא נמשכת למעלה מחמש מאות שנים. שמה של העיר הוסב עי ידי המוסלמים ל Sherish.
בהיסטוריה של ספרד המוסלמית, הייתה זו תקופה מעניינת במיוחד; האמנות והתרבות נמצאות בפריחה: מדענים, פילוסופים, אמנים וכו', בעוד שלשאר אירופה מיוחסת תקופת ימי הביניים - עידן של אפלה ושקיעה ותושביה היו שקועים בדכדוך מתמשך.
למרות איסור הקוראן, המשך ייצור צימוקים וזיקוק אלכוהול לשימושים רפואיים היו במידה מסוימת תירוצים לשמור על גידול הגפן וייצור היין. 
כתבי התקופה מעידים על צריכת יין על ידי אליטה מסוימת. 
עם זאת, בשנת 966 מסיבות דתיות, הורה הח'ליף אל-חאכם השני, מלך משכיל ותרבותי במיוחד, על עקירה (אפילו של שורשים) של כרמי האזור. 
לנוכח מצב זה ועל מנת להביא לביטול החוק, נאמר לח'ליף כי הענבים משמשים לייצור צימוקים, ששימשו להזנת החיילים במלחמת הקודש שלהם. 
אמנם, היה זה נכון בחלקו, אולם הוויכוח מנע את הרס כרמים רבים.

השבת השלטון לספרד

בשנת 1254 מתחילה בתולדות האזור שנה סוערת והוא נכבש מהמורים על ידי אלפונסו העשירי (1284-1252) מלך קסטיליה אשר קיבל את הכינוי "החכם". בשל קירבתה לגבול של ממלכת גרנדה, כינה את העיר חרז Xerex de la Frontera. למלך היתה חיבה לחקלאות ולאזור שבו היה בבעלותו כרם משלו בשטח Jerezano, המסורת מספרת כי אחד הקצינים הצבאיים החשובים והנאמנים ביותר שלו, Fernán Ibáñez Palomino, העניק למגוון הענבים את שמו - Palomino ומכאן, שמו של הענב שהפך לימים לקלאסיקה מקורית: La Palomino Fino.

השרי כמקור עושר לממלכה

בערך בתקופה זו, ואף במאה ה – 12, יוצאו יינות חרז לאנגליה. כאשר היינות הפכו פופולריים ביותר, הציע הנרי הראשון, מלך אנגליה, הסכם סחר חליפין לקידום תוצרת לאומית: צמר אנגלי בתמורה ליין שרי. עבור ממלכת ספרד, כרמי אזור חרז הפכו למקור עושר חשוב לממלכה עד כדי שהמלך אנריקה השלישי מקסטיליה אסר בשנת 1402 על ידי צו מלכותי, על עקירת אפילו גפן אחת. כמו כן, הרחיק לכת באוסרו מיקום כוורות בסמיכות לכרמים שמא הדבורים יפגעו בענבים.

ההצלחה המסחרית של יינות האזור שהגיעה אף לצרפת ופלנדריה (בלגיה), הובילה ב 12 באוגוסט 1483 את מועצת העיר להורות על פרסום תקנת גילדת הצימוקים והבציר בה מוסדרים היבטים רבים של הבציר והייצור, כולל המאפיינים הנדרשים של החביות המשמשות לייצור, אחסון ומסחר של היין. למעשה, זו התקנה הראשונה לסיווג מקור מוצא.